רק להומו ספינס יש חמשה שלבים ברורים של תולדות חיים לפני הבגרות: ינקות, שנמשכת 24-36 חודשים, ומסתיימת בגמילה מהנקה בחברות מסורתיות; ילדות, שנמשכת 3-5 שנים נוספות, ומסתיימת במידה מסוימת של עצמאות להגנה ואספקת מזון; שלב נעורים juvenility (ויש הקוראים לו mid-childhood) של 3-5 שנים שמתחיל באדרנרכה ומסתיים עם הנכונות לתהליך ההתבגרות המינית https://adc.bmj.com/content/93/6/534.long ; התבגרות שנמשכת 3-5 שנים, ומגיעה לשיאה בפוריות (אך לא בפריון -בהקמת משפחה -שמגיע מאוחר יותר) וטרום בגרות שנמשכת על גיל 24-26 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6970937/ . ביחס לנעורים, השלב הזה מוגדר על ידי שתי תקופות מעבר שיש רק לבני אדם: מעבר מילדות לנעורים שמתרחש בגיל 6-7, ומעבר מנעורים להתבגרות.
הנעורים, "גיל התבונה והאחריות" לפי הגדרתו של פיאג'ה, הם גם השלב בו הילד בחברות טרום תעשיתיות הצטרף למבוגרים במשימות שלהם, בנים עם הגברים ובנות עם הנשים, ואנחנו שולחים אז את ילדינו לבית הספר. במהלך הנעורים מתכונן הילד למורכבות החברתית של גיל ההתבגרות. אני מגדיר את המעבר מילדות לנעורים על ידי שלושה משתנים: אדרנרכה, תבנית הגדילה – האטה מהגדילה הלינארית של הילדות, ושינוי כיוון במהלך האינדקס של מסת הגוף BMI – עליה לאחר לאחר תקופה של ירידה, adiposity rebound.
אבן הדרך הקלינית של אדרנרכה שקשורה לויריליזציה עקב אנדרוגים מהאדרנל שהגיעו לרמת קריטית קורית בגיל 7-8 בבנות ו- 8-9 בבנים. אך בדיקה של רמות האנדרוגנים האנדרנלים מראה על גיל מוקדם יותר של הופעת DHEA וDHEAS כבר בגיל 5-6. ואם מכנים אדרנרכה את הופעת השכבה הרטיקולרית של האדרנל, הרי היא מופיעה כבר בגיל 3-4. את השכבה הרטיקולרית מגלים כשבודקים את פעילותו של האנזים המיוחד לרטיקולריס 17,10 ליאזה – האנזים שהופך גלוקוקורטיקואידים עם 21 אטומי פחמן לאנדרוגנים עם 19 אטומי פחמן. האנזים הזה היה פעיל באדרנל העוברי, פחת מאוד בפעילותו מאז הלידה (ללא קשר למשך ההריון, הירידה קשורה להפרדה מהשליה) ומופיע שוב במופע שנקרא אדרנרכה, ופעילותו מגדירה את שכבת הרטיקולריס.
רמת האנדרוגנים של האדרנל DHEA ו- DHEAS עולה בהדרגה במהלך שלב הנעורים ולהם השפעות על מגוון רחב של מערכות פיזיולוגיות, כולל מערכת העצבים המרכזית, מערכת החיסון, הגדילה וההבשלה הגופנית. ככל הנראה ההשפעות העיקריות של האנדרוגנים של האדרנל באדם הן כמווסתות של מצב הרוח. מבחינה זאת, אדרנרכה מתרחשת עם הבשלת קליפת המוח בגיל 6-7 שנים. בנימין קמפבל מאוניברסיטת וויסקונסין הציע שלושה מנגנונים בעזרתם DHEAS מקדם שינויים התנהגותיים וקוגניטיביים בהתאם לחשיבות האבולוציונית של שלב הנעורים, והם קשורים למופע האדרנכה: 1) DHEAS פועל על האמיגדלה להפחתת הפחד ומאפשר אינטראקציה חברתית עם אנשים לא מוכרים והשתתפות בציד ובלקט. 2) הוא פועל על ההיפוקמפוס כדי לקדם זיכרון, יכולת חברתית וקוגניטיבית, בזמן שהילד מצטרף לפעילויות של מבוגרים. ו- 3) הוא פועל כנוגד אלוסטרי של קולטן GABA ובכך הוא מפחית את ההשפעה המדכאת של GABA. בנוסף, DHEAS ממלא תפקיד בסינפטוגנזה וההבשלה של קליפת המוח, ומסייע לחיווט המוח בתגובה לגירויים חברתיים. ההשפעות המוחיות של DHEA וDHEAS נדרשות להכנת מערכת העצבים המרכזית לגיל ההתבגרות, הן במובן הפסיכו-סוציאלי והן בפעילות הציר היפותלמוס-היפופיזה-גונדות HPG. אצל בנות רמות האסטרדיול השחלתי בשעות הבוקר המוקדמות מתחילות לעלות בשלב זה של הנעורים, לפחות שנתיים לפני תחילת ההתבגרות הקלינית (הנצת השדיים), והוא מדכא את הפעילות של HSD β3 ומגביר פעילות 17,20-ליאז, וכתוצאה מכך רמות DHEA ו- DHEAS גבוהות יותר (במנגנון של היזון חוזר חיובי).
האדרנל וציר ה- HPG אינן הבלוטות היחידות שמשתנות עם האדרנרכה. פעילות הציר GH-IGF-1 מתגברת במקביל לעלייה באנדרוגנים של האדרנל, ובבנות יותר מאשר אצל בנים. ורמות ה- DHEAS במהלך הנעורים נמצאות בקורלציה לעלייה ברמת הלפטין שקשורה לשינוי המגמה של הצטברות השומן adiposity rebound AR.
AR הוא אבן דרך חשובה שמתרחשת בקשר לאדרנרכה ואולי היא אף חלק מהמנגנון שגורם לה. AR היא אבן הדרך הראשונה של האדרנרכה. עם העליה בBMI חלה ירידה בקצב הגדילה, ע"פ הכלל הידוע שקלוריה שנאגרת ברקמת השומן אינה יכולה לשמש לגדילה. אצל שמנים מתרחשת האדרנרכה מוקדם יותר יחד עם AR מוקדם, מה שמרמז על כך שהעליה בBMI שקשורה באדרנרכה קשורה לתזמון המעבר משלב הילדות לשלב הנעורים. מגפת ההשמנה של הדורות האחרונים קשורה לכן להקדמת האדרנרכה. מעניין לציין כי גם לנערות רזות עם אדרנרכה מוקדמת נמצאו רמות גבוהות יותר של IGF-I , IGFBP-3 ולפטין.
כחצי מהילדים הסובלים מהשמנה או עודף משקל מתחילים אותה עם האדרנכה והAR שמתרחשים בגיל צעיר יותר ובעוצמה גדולה יותר בעודף משקל (בחצי האחר, עודף המשקל התחיל לפני הלידה). אלה הם השמנים שיפתחו קודם אקנתוזיס ניגריקנס ועמידות לאינסולין ומאוחר יותר תסמונת מטבולחת וסכרת מסוג 2. עליה ברמות האנדרוגנים האדרנלים קשורה בBMI, ובהשפעות המוחיות של DHEAS. הקצאת האנרגיה הרבה שהייתה קשורה בילדות להבשלת המוח נאגרת עכשיו כשומן בטני. מעניין שכשמסת השומן עולה, הגדילה לגובה מאיטה וצבירת המינרלים בעצם יורדת ומגיעה לשפל במהלך הנעורים. שלוש הרקמות אלה, העצם השומן, והסחוס מבשילות מתוך תא גזע משותף שמתמיין לאוסטאוציטים, כונדרוציטים או אדיפוציטים. הפלסטיות להתמיין לשלשת המסלולים מגיבה לסביבה באמצעות הורמוני ופקטורי גדילה וגדילה של אחד משלשת סוגי התאים חלה על חשבון השניים האחרים.
חשוב להבחין בין אדרנרכה (הופעת האנדרוגנים האדרנלים) לפוברכה (הופעת השעור המיני) שמתרחשת שנתיים ויותר מאוחר יותר, כשהאנדרוגנים מגיעים לרמה קריטית. אדרנרכה מוקדמת קשורה לתסמונת המטבולית והשמנת יתר והמכלול יכול להוות תסמונת גנטית, אם כי לא נמצאו עד כה מוטציות משמעיות בגנים בודדים שגורמות לכך. נראה יותר שמדובר בהקדמת התהליך הטבעי על ידי מקבץ של גנים שלכל אחד השפעה קטנה, כתגובה הסתגלותית באותה קטגוריה כמו התבגרות מוקדמת, ושתיהן הן בעיקר תופעות של בנות ונפוצות פחות אצל בנים. הארוע ההסתגלותי כולל רמות גבוהות של אנדרוגנים שישארו גבוהים אצל ילדות כאלה גם בהמשך במחזור האישה, השמנת יתר ועמידות לאינסולין, אדרנרכה מוקדמת והתבגרות בגיל צעיר יותר ולעתים גם שחלות פוליציסטיות. פרט להשפעות הידועות של פוברכה והופעת הבלוטות האפוקריניות בבית השחי, להופעה מוקדמת של DHEAS יש השלכות התנהגותיות וקוגניטיביות. אנאסטסיוס פפדימיטריו וקבוצתו מאתונה חקרו 82 ילדים אם אדרנרכה מוקדמת ודווחו על קווים חרדתיים ודכאוניים עם הערכה עצמית נמוכה בבנות, אך לא בבנים, עם DHEAS גבוה, וללא הפרעה בשאר הורמוני האדרנל. ואילו אצל בנים, רמות DHEAS גבוהות היו קשורות עם תוקפנות ועבריינות נוער.
