מנתונים שפורסמו בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism עולה כי בילדים הסובלים מהשמנה קיימת תגובה מופחתת של מערכת העצבים המרכזית לארוחה, בניגוד לתגובה של הורמוני מערכת העיכול.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים התנהגותיים מציעים כי התגובה לאוכל שונה בילדים עם השמנה מאשר אצל ילדים במשקל תקין. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את התגובה של מערכת העצבים המרכזית ואת תגובת ההורמונים הקשורים לשובע באמצעות בדיקת Functional MRI ורמות הורמונים המבקרים תחושת שובע לפני ואחרי ארוחה.

החוקרים השלימו מחקר חתך להשוואת 54 ילדים הסובלים מהשמנה (גילאי 9-11 שנים) עם-22 ילדים בעלי משקל תקין. במחקר נבחנה הפעלה עצבית בעקבות חשיפה לאובייקטים ומזונות עתירי-קלוריות ודלי-קלוריות באזורי עיבוד-תאבון, כולל אזורי ה-Striatum, Amygdala, Substantia Nigra/Ventral Tegmental Area, Insula ו-Medial Orbitofrontal Cortex.  עוד נמדדו רמות לפני ואחרי ארוחה של :אינסולין, Peptide YY, Glucagon-like Peptide-1,   ו Ghrelin.

לאחר ארוחה, ההפעלה המוחית הממוצעת בעקבות רמזים (תמונות של) מזון עתיר-קלוריות הייתה מופחתת בילדים במשקל תקין (p<0.0001), אך לא בילדים שסבלו מהשמנת-יתר (p=0.78),

למרות שההפעלה המוחית לפני-ארוחה בעקבות חשיפה לרמזים למזונות עתירי-קלוריות הייתה פחותה בילדים עם השמנה, בהשוואה לילדים במשקל תקין, ההפעלה לאחר-ארוחה הייתה גבוהה יותר בילדים שסבלו מהשמנה (p=0.04 ו-p=0.02, בהתאמה).

התגובה של הורמוני מערכת העיכול לארוחות לא היו שונות באופן משמעותי בין ילדים הסובלים מהשמנה לילדים במשקל תקין.

תגובה מרכזית מופחתת לארוחה נקשרה עם עמידות משמעותית יותר לאינסולין.

החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר עשויים להעיד כי ההבדלים בתגובת מערכת העצבים המרכזית ותגובת הורמונים בפריפריה עשויים לעמוד בבסיס הנטייה לאכילת-יתר או קשיים בירידה במשקל.

אז ייתכן שבאמת גם בנוגע להשמנה, "הכל בראש"

The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, May 2019